קידום זכויות לילדים חסרי מעמד

חוק חינוך חובה בישראל חל על ילדים החל מגיל שלוש בלבד. עקב כך, התפתחו בקהילות המהגרים והפליטים מסגרות בלתי רשמיות לפעוטות. מסגרות פיראטיות אלו, המכונות גם "בייביסיטרים" או "מחסני הילדים", מופעלות על ידי נשים מקרב הקהילה הזרה אשר אינן בעלות הסמכה רשמית לטיפול בילדים ולניהול מסגרות חינוכיות, ומאופיינות בתנאים פיזיים קשים המעמידים אלפי תינוקות ופעוטות בסכנה. דו״ח מבקר המדינה משנת 2013 קבע כי "בבייביסיטרים נמצאים הילדים בתנאים של הזנחה מתמשכת... הילדים שוהים בלולים במרבית שעות היום, ללא פעולות גרייה והעשרה; התנאים הפיסיים קשים- דלות, צפיפות, עזובה והזנחה; הטיפול, ההשגחה וסיפוק הצרכים ההתפתחותיים של הילדים לוקים בחסר, ומעכבים את התפתחותם הקוגניטיבית והמוטורית של הילדים".
 

עקב מצבם הקשה של רבים מהילדים, הם עולים לכיתה א' כשהם אינם מוכנים לכך, בפער גדול מילדים ישראלים בני גילם. קשייהם של הילדים, שמתחילים עוד בגיל הינקות עוברים עמם ממסגרות אלו לגני העירייה ואל בית הספר היסודי. כך משתמרים הפערים הגדולים בינם ובין בני גילם הישראלים. אף על פי שילדי מבקשי מקלט משולבים במערכת החינוך הישראלית כבר למעלה מעשור, ניכר שאין הלימה בין פרופיל הילדים, מאפייניהם וצורכיהם השונים לבין המשאבים והמענים הקיימים, וכי טרם גובשה תכנית פדגוגית ומערכתית לשילובם הראוי. יש צורך דחוף בהתייחסות מערכתית אשר תכלול חשיבה, תכנון וניסוח תכנית סדורה המותאמת לצורכיהם הייחודים של ילדי מבקשי מקלט.